ברטנורא על משנה מקואות ז׳:ז׳

7 הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה. שֶׁרַגְלֶיהָ גְבוֹהוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַטְבִּילָהּ כֻּלָּהּ כְּאַחַת בְּמִקְוֶה קָטָן כָּזֶה שֶׁשִּׁעוּרוֹ מְצֻמְצָם, אֶלָּא אִם כֵּן רַגְלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט:

8 הֶעָבֶה. שֶׁאֵינוֹ נָרוֹק וְאֵין מַטְבִּילִין בּוֹ:

9 שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין. לְהַטְבִּיל הָרַגְלַיִם קֹדֶם שֶׁיִּשְׁקְעוּ בַטִּיט, וּבַמַּיִם הֻטְבְּלוּ:

10 שֶׁמֵּימָיו מְרֻדָּדִים. שֶׁאֵין הַמַּיִם עֲמֻקִּים, מֵחֲמַת שֶׁהַמִּקְוֶה רָחָב וְהַמַּיִם מִתְפַּשְּׁטִים בְּכֻלּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, אֵין כָּל גּוּפוֹ מִתְכַּסֶּה בַמַּיִם בְּבַת אַחַת:

11 כּוֹבֵשׁ. לְצַד אֶחָד שֶׁל מִקְוֶה:

12 אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים וְקָנִים. וְאַף עַל גַּב דְּנִרְאֶה כְמִקְוֶה שֶׁחִלְּקוֹ, אֲפִלּוּ הָכִי הוֹאִיל וְהַמַּיִם נִכְנָסִין בֵּינֵיהֶן, לֹא הָוֵי חִלּוּק. וְכוֹבֵשׁ דְּנָקַט, מִפְּנֵי שֶׁהָעֵצִים וְהַקָּנִים צָפִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְצָרִיךְ לִכְבֹּשׁ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ תַחַת הַמַּיִם:

13 הָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַמַּיִם. מְנַעְנֵעַ הַמַּיִם בְּיָדָיו:

14 כֵּיוָן שֶׁעָבַר הַגַּל. שֶׁל מַיִם עַל הַמַּעֲלָה שֶׁל מִקְוֶה שֶׁהַמַּחַט מֻנָּח בָּהּ וְצָפוּ מֵי הַגַּל עַל הַמַּחַט, טְהוֹרָה. וּלְפִי שֶׁהַמַּחַט דַּקָּה וּקְטַנָּה וְיָרֵא פֶן תִּפֹּל בַּמַּיִם, דֶּרֶךְ לְהַטְבִּילָהּ כֵּן: